5a זָרַע שְׁנֵי מִינִין בְּבִקְעָה שְׁנֵי מִינִין בְּחוֹרֵבָה שְׁנֵי מִינִין וְחִלְּקָן גֶּדֶר. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר פָּטוּר. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר חַייָב. מוֹדֶה רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּזוֹרֵעַ עַל גַּבֵּי הַיָּם עַל גַּבֵּי פֵּיטְרָא עַל גַּבֵּי סְלָעִים עַל גַּבֵּי טְרָשִׁים שֶׁהוּא פָּטוּר. מוֹדֶה רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּזוֹרֵעַ עַל מְנָת לְהַתְקִין גֶּדֶר שֶׁהוּא פָּטוּר. אָמַר רִבִּי בָּא קַּרְתָּגֵינִיָּא מוֹדֶה רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לְעִנְייַן שַׁבָּת עַד שֶׁתָּנוּחַ. מַתְנִיתִן פְּלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן הַזּוֹרֵעַ חִיטָּה וּשְׂעוֹרָה כְּאַחַת הֲרֵי זֶה כִלְאַיִם. פָּתַר לָהּ בִּנְתוּנִּים בְּתוֹךְ שִׁשָּׁה עַל שִׁשָּׁה. דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיְּהוּ שִׁשָּׁה עַל שִׁשָּׁה מוּקְרָחִין בְּתוֹךְ שְׂדֵה תְבוּאָה אוֹ מוּקָּפִין גֶּדֶר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
זרע שני מינין בבקעה וכו'. כלומר אם אחר שזרע המינין חילקן בגדר על גביהן וביניהן פליגי בה:
פטור. משום דהגדר מפסיק ביניהן ולא מיחזו כלאים:
ר''ל אמר חייב. הואיל ומתחילה לא היה כאן גדר:
מודה רשב''ל בזורע ע''ג הים. היא אבן גדולה קבועה בארץ שטוחנין עליה זיתים בפ' המוכר את הבית המוכר את בית הבד מכר את הים וכן ע''ג פטרה והוא כמו אבן ע''ג סלעים קרקע קשה או ע''ג טרשים שבקרקע כל אלו לאו מקום זריעה הן ומודה שהוא פטור משום זורע כלאים דשדך כתיב הראוי לזריעה:
בזורע על מנת להתקין גדר שבשעת זריעה היה דעתו ע''מ להתקין גדר אח''כ ולחלקן בין שני המינין שהוא פטור:
מודה רשב''ל לענין שבת עד שתנוח. כלומר אע''ג דפליג ר''ל בכלאים וס''ל דמכיון שהוציא מתוך ידו לזרוע חייב כדמפרש טעמיה לקמן מודה הוא לענין שבת דלא אזלינן בתר שעת הוצאה ואפי' הוציא מרה''י על מנת להניחו ברה''ר אינו חייב עד שיניח ופלוגתא היא בריש מס' שבת דאיכא למ''ד דס''ל אם נטל להוציא על מנת להניח חייב ור' יוחנן ס''ל התם המוציא אינו חייב עד שיניח ולפיכך קאמר הכא דמודה ר''ל לר' יוחנן לענין שבת אינו חייב עד שתנוח:
מתניתא פליגא על ר' יוחנן. דהא קתני הזורע חטה ושעורה כאחת ה''ז כלאים אלמא דמשעת זריעה כבר עבר משום כלאים ולא מהני מה שחלק אח''כ ביניהן בגדר וקשיא לר' יוחנן:
פתר לה בנתונים בתוך ו' על ו'. לקמן בפ''ב תנינן תבואה בתבואה בית רובע שצריך להרחיק מין תבואה אחד ממין תבואה אחר בית רובע הקב ירק בירק ששה טפחים והיינו לענין איסור אבל לענין חיוב מלקות א''ר יוחנן אינו חייב עד שיהו ששה על ששה מוקרחין בתוך שדה תבואה כלומר אם בשדה תבואה של מין אחד יש בה מקום קרחת של ששה על ששה וזרע בתוכה מין אחר אז הוא חייב על כלאים מפני שלחיוב מלקות צריך שיהא בתוך ששה טפחים וכשזרע מקום הקרחת של ו' על ו' בתוך שדה תבואה אחרת ה''ז חיוב או אם מוקפין גדר והיינו שהגדר מוקף סביב הששה על ששה נמצא כשזרע בתוכה שני מינין הרי כאן חיובא לכלאים והשתא קאמר הכא דהא דקתני הזורע חטה ושעור' כאחת ה''ז כלאים ומשמע דלענין חיובא משום כלאים קתני פתר לה ר' יוחנן דמיירי נמי בכה''ג שהיה מין חטים בתוך ו' על ו' של שעורים או איפכא דמכיון שהמין אחר מקיפו סביב חייב משום כלאים וכי קאמר ר' יוחנן לעיל דמהני חילוק גדר אחר הזריעה בין שני המינין בשאין מין אחר מקיפו סביב:
בְּהָדָא רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר אֵינוֹ כִּלְאַיִם. אָמַר רִבִּי זְעִירָא רִבִּי יוּדָה כְדַעְתֵּיהּ. דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר 5b בִּשְׂדֵה יֶרֶק טֶפַח. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי מָאן דְּבָעֵי מַקְשַׁיָּה עַל הָדָא דְּרִבִּי זְעִירָא יְלִיף הָדָא דְרִבִּי יוּדָה מִן דְּרַבָּנִין. כְּמַה דְּרַבָּנִין אָֽמְרִין בְּאִיסּוּר בֵּית רוֹבַע לִלְקוֹת שִׁשָּׁה עַל שִׁשָּׁה. כֵּן רִבִּי יוּדָה אָמַר בְּאִיסּוּר שִׁשָּׁה עַל שִׁשָּׁה לִלְקוֹת טֶפַח. וְהָתַנֵּי רִבִּי יוּדָה מַתִּיר. וְקַשְׁייָא מַה טַעְמָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. מִכֵּיוָן שֶׁהוֹצִיא מִתּוֹךְ יָדוֹ לְזֶרַע חַייָב. וְהָא תַנִּינָן רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר אֵינוֹ כִלְאַיִם. פָּתַר לָהּ עַד שָׁעָה שֶׁתָּנוּחַ. וְהָתַנֵּי רִבִּי יוּדָה מַתִּיר לֹא אֲפִילוּ נָחָה רִבִּי יוּדָה מַתִּיר. אָמַר רִבִּי הִילָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּדַעְתֵּיהּ. דְּאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּשֵׁם חִזְקִיָּה רֹאשׁ תּוֹר מֵחוֹרֵבָה מוּתָּר. מֵעַתָּה אֲפִילוּ שְׁנֵי חִטִּין וּשְׂעוֹרָה. וְכֵן הִיא וְהָֽתַנִּינָן עַד שֶׁיְּהוּ שְׁנֵי חִטִּין וּשְׂעוֹרָה אוֹ חִיטָּה אַחַת וּשְׁנֵי שְׂעוֹרִין אוֹ חִטָּה אַחַת וּשְׂעוֹרָה וְכוּסֶּמֶת. פָּֽתְרי לָהּ חִיטָּה מִכָּן וְחִיטָּה מִכָּן גֶּדֶר מִכָּן וְגֶדֶר מִכָּן וּשְׂעוֹרָה חֲבוּשָׁה בְאֶמְצַע. אָמַר רִבִּי מַתַּנְיָא הָדָא דְּתֵימַר שֶׁאֵין שָׁם חוֹרֵבָה אֲבַל יֵשׁ שָׁם חוֹרֵבָה מוּתָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הדרן עלך החטים והזונין
הדא דתימר שאין שם חורבה. כלומר בדוקא נקט גדר מכאן ומכאן שאין שם צד פתוח אבל אם יש שם חורבה שצד אחד הוא פתוח ופרוץ ואין שם זרע כלל אין כאן ערבוביא ומותר:
פתר לה. להא דקתני דהן כלאים היינו במוקפות סביב סביב כגון שזרע חטה מכאן וחטה מכאן וב' הצדדים השניים יש גדר מכאן וגדר מכאן והשעורה היא חבושה וטמונה באמצע דזה נראה כערבוביא:
מעתה אפילו שני חטים ושעורה וכן הוא. א''כ מ''ש בשני חטים ושעורה דהתנינן דקאמר שהן כלאים ואמאי אם הם עשוים כמין ראש תור מותר הוא:
ר''ש בן לקיש כדעתיה. דאמר לקמן בפ''ב אהא דתנן היה ראש תור חטים נכנס בתוך של שעורים קרן זוית כמין משולש של חטים נכנס בצד שדה של שעורים מותר מפני שנראה כסוף שדהו ואיכא הכירא שלא נזרעו בערבוביא ופליגי התם ר' יוחנן ור''ל דר''י ס''ל דוקא היה ראש תור שנו אבל ראש תור הבא מחורבה אסור כלומר אם מתחלה זרע בשדה זו חטים ובשדה זו שעורים והיה ראש תור של אחת נכנס בתוך מין השני בזה מותר מפני שנראה שזה הראש תור הוא סוף השדה של מין השני אבל אם בא מן החורבה והיינו שלא היה נזרע בתחלה אלא שדה של שעורים בלבד ובצדה היה חורבה בלא זרע כלל ועכשיו בא לזרוע כמין ראש תור של חטים בצדה וזהו ראש תור הבא מחורבה ואסור לפי שזה נראה שהוא הקצה מהשדה של שעורים ונזרעו שעירים וחטים בערבוביא בתוך שדה אחת ור''ל בשם חזקיה קאמר התם דאפי' ראש תור הבא מחורבה מותר דעכ''פ הראש תור הוא סימן שלא נזרעו בערבוביא והשתא קאמר ר' הילא דר''ל כדעתיה ומוקי להאי ברייתא דקתני ר' יהודה מתיר בחטה ושעורה היינו שזרע למין אחד כעין ראש תור בצד מין השני דאע''ג דזהו ראש תור הבא מחורבה הוא שהרי אין כאן שדה שלימה של מין זה ושל מין זה דנימא דנראה כסוף שדהו אפ''ה מותר:
והתני. בברייתא ר' יודה מתיר בחטה ושעורה וכי לא אפי' נחה ר' יודה מתיר דהא לישנא דהתירא משמע דאין כאן כלאים כלל ואפי' אם כבר הן בשדה מותר:
פתר לה עד שעה שתנוח. כלומר ר' יהודה ס''ל דאינו חייב משעת הוצאת הכלאים מתחת ידו עד שעה שתנוח בשדה דדריש שדך משמע עד שיהו בשדה ואהאי שינויא איכא למיפרך דא''כ מאי שנא שני חטים ושעורה מחטה ושעורה אם לא קפיד ר' יודה אלא עד שעה שתנוח בלבד אלא משום דבלא''ה פריך עלה שפיר כדלקמיה:
והתני ר' יודה אומר אינו כלאים. כלומר דפריך דא''ה מ''ט דר' יודה דפליג הא דרשינן מלא תזרע דלא יוציא מתחת ידו כלאים לזרע וא''כ כשלוקח חטה ושעורה לזרוע כבר הן כלאים בידו ואמאי בעי ר' יודה עוד חטה אחת מלבד הכלאים:
מה טעמא דרשב''ל. השתא מהדר לפרש טעמיה דר''ל דס''ל דלא מהני חילוק גדר אחר שזרען וקאמר דהיינו טעמא דמכיון שהוציא הכלאים מתחת ידו לזרוע אותן חייב דכתיב שדך לא תזרע כלאים משמע דאשעת זרע קפיד רחמנא שלא יוציא מתחת ידו כלאים לזרוע ותו לא מהני מה שמחלקן בגדר אח''כ:
וקשיא. כלומר והא קשיא לשינוייא דר' זעירא ולא מיתוקמא מילתיה דר' יוחנן דא''ה קשיא מ''ט דר' יודה כדלעיל:
א''ר יוסי מאן דבעי מקשיא על הדא דר' זעירא. על הא דמשני למילתיה דר' יוחנן ואליבא דר' יהודה מקשי הכי דנימא יליף הדא דר' יהודה מן דרבנן כלומר מדרבנן נשמע לר' יודה דהא כמה דרבנן באיסור בית רובע ללקות ו' על ו' דלענין איסור אסור תבואה בתבואה עד בית רובע. ולענין חיוב מלקות עד שיהא בתוך ששה על ששה כדקאמרת וא''כ ה''נ לר' יודה בשיעורא דידיה דהוא מיקל כדאשכחן גבי ירק בירק ונימא דבאיסור מודה הוא שבששה על ששה יש איסור כ''א ללקות הוא בטפח והשתא והתני ר' יודה מתיר וכלומר דהניחא למאי דתנינן במתני' ר' יודה אומר אינו כלאים הוה מצינן לשנויי כדמשני ר' זעירא דמיירי שיש רוחב טפח בין מין זה למין זה וא''כ לית כאן חיובא למלקות אלא למאי דתני בברייתא ר' יהודה מתיר קשיא דהא מיהת איסורא איכא לדידיה בתוך ששה על ששה כדאמרן ואמאי תני בבריית' ר' יודה מתיר:
א''ר זעירה ר' יודה כדעתיה. לטעמיה הוא דאזיל דאמר בשדה ירק טפח לקמן בפ''ג דתנן היתה שדהו זרועה ירק ומבקש ליטע בתוכה שורה של ירק אחר ר' ישמעאל אומר עד שיהא התלם מפולש מראש השדה ועד ראשו ר''ע אומר אורך ו''ט ורוחב מלואו ר' יודה אומר רוחב כמלא רוחב הפרסה והיינו טפח אלמא דסמטינן לר' יהודה דמיקל וס''ל דאם יש רוחב טפח בין ירק לירק סגי וה''נ כן בתבואה בתבואה לסברא דידיה וא''כ אף אם הוא נתון בתוך ששה על ששה של מין אחר סגי אם יש הרחק טפח בין זה לזה ובכה''ג הוא דאמר ר' יהודה אינו כלאים:
בהדה ר' יהודה אומר אינו כלאים. בתמיה דאי בנתון מין אחד בתוך ו' על ו' של מין האחר מיירי וכי בכה''ג פליג נמי ר' יהודה ולומר אינו כלאים:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source